24.2.17 / 2 comments

אני אוהבת


אני אוהבת את העיר.

אני אוהבת פיח, בניינים אפורים, טיח מתקלף, המולה סואנת, אמריקנו בשדרה, אנונימיות אורבנית.
אני אוהבת בית. 

לשבת בשיכול רגליים על ספה ולבהות או לתקתק במרץ במחשב או ללטף שיער קצרצר של ילדון ותלתלים רכים של תינוקת.
אני אוהבת להיכנס לאוטו ופשוט לנסוע. 


לנסוע. לנסוע. לגמוע מרחקים. לשים ברי ופורטיס וקצת קורט קוביין ששרים זכרונות נעורים. לחלוף על פני הכבישים המהירים, לתת לווישרים לנגב את טיפות הגשם מהשמשה בקצב אחיד וחזרתי. כמו ניענוע של עריסה. כמו מטרונום.
אני אוהבת את הנוף שמתחלף. 

צומת סואנת, שלטים מרצדים, אנשים רצים בחליפות בין בניינים גבוהים. הרצל על מגדל המים, איקאה ומקדונלדס. ואז הים מתחיל להתגלות ומלווה משמאל לאורך קילומטרים רבים. עכשיו כבר ניל יאנג שר ברקע. מנהרות הכרמל. 
"לאן את?"
"לצפון"
"סעי לשלום"

חומוס, כנאפה, עצי זית. המון המון עצי זית.

הכחול של הים הופך לירוק של החורש.
פחות משעתיים מהצומת שבה פעם היה אפשר לעמוד ולהריח שוקולד ועד לפיסת גן העדן שמנצנצת בין טיפות הגשם. רחוצה, נקייה, נושמת.

אני אוהבת את העלים הקטנים, הבשרניים, את גזעי העצים הנטועים בעומק האדמה, את פצפוץ הבוץ הטרי תחת המגפיים.

אני אוהבת את אדי הקומקום שמבשרים את בוא התה, אני אוהבת את רעש הגיצים שבקמין, אני אוהבת את האור.
האור הזה שמלטף את הקמטים והפצעים ומסמן את היופי במלוא פשטותו ותפארתו גם יחד.

אני אוהבת את הטבע. 

אוהבת את הריח, אוהבת את השקט, אוהבת את הנוכחות שלי בו. ואת הנוכחות שלו בי. כל צעד נשמע. פסיעה ועוד פסיעה ועוד אחת.
העלים מרשרשים ברוח ומפת תחרה עדינה רוקדת ריקוד קטן על מרפסת פשוטה ומחבקת.

אני אוהבת את האנשים שפוגשים בי בדרך. שאני פוגשת בהם. 

אני במיוחד אוהבת את האנשים אליהם אני שבה הביתה. 
אני אוהבת. 
לילה טוב.

מוקדש לליהי וחדוה. אני אוהבת את ליהי וחדוה 





2 comments:

  1. בס"ד
    נפעמת. ממך, מהמילים, מזה ששוב ראיתי את שמך ב-feedly. נהדרת!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה גלית! כיף כל כך לחזור!

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...