הודו כי טוב


"אמא, בואי ניסע להודו"
משפט שהתגלגל אל המרחב והתקבל בזרועות פתוחות.
אף פעם אין "זמן טוב" לנסוע להודו.
בטח לא כשיש לך ילדים קטנים, גבר טרוד וקריירה מתפתחת.
אבל המשפט הזה היה פשוט חייב להתגלגל החוצה.
וכרגיל, נפרשה רשת תמיכה גמישה וחזקה, ידיים טובות, אוהבות וחסונות התגייסו לאפשר לחלום לצאת לחופשי.

הודו כי טוב.
אל תשכחו להודות לעולם.
על אנשים שאתם אוהבים ואוהבים אתכם
על הבריאות, החמקמקה לעיתים.
על הצורך לנוע.
ולנוח.

וכך נסענו, אמי ואני.
יצאנו למסע בן עשרה ימים אל הממלכה המדברית
רג'אסטן.

הלב פועם בקצב הטאבלה וחליל הקוברה המכושף.
דמעות נקוות בזוית העין,
פורצות וזולגות במורד הלחי.
דמעות עסיסיות ושמנות.

זה קורה כי אנחנו גורמות לזה לקרות.
כי אנחנו מוכנות לומר זו לזו ולעולם כולו
"אני אוהבת אותך".
חבל הטבור המדמם עוד מחבר בינינו, גם אם נדמה היה שלא פעם נחלש ואפילו נקטע.

לא כתבתי הרבה שם.
בעיקר צילמתי
ותוך כדי השתדלתי להביט לעומק החוויה.

אני מגישה לפניכן כאן את המראות והמילים שעלו שם
ולסיכום גם רשימה עם המלצות.
בתקווה שתצאו גם אתן למסע.

*

מזמינה אתכן ללחוץ על התמונות על מנת לצפות בהן בגודל מלא




דלהי / DELHI

יממה להסדרת הנשימה.
ילדות במסגד מחייכות אלינו,
מביטות עמוק אל תוך עינינו.
סקרניות כמעט כמונו
אם לא יותר.

"סליחה, מאדאם, רצינו לשאול אם נוכל לתרגל את האנגלית שלנו איתכן?"
אנחנו מחייכות, מתקשות להסיר הגנות, מביטות לצדדים כדי לוודא שאין כאן עוקץ כלשהו.
ואין.


ביציאה משדה התעופה של דלהי אנחנו צועדות בביטחון מזוייף אל תחנת המוניות.
הסדרן מנחה אותנו ללכת אל "המונית הלבנה ששם"
ומצביע על טור של מוניות לבנות.

המלון שלנו מצוחצח ויוקרתי.
אני חושבת על העובדים שמארחים אותנו בלבביות וקסם רב.
מעניין היכן גדלו, מי הם הוריהם וסביהם,
מה הם גלגולי הדורות.
מה החלומות שלהם?
האם הם רואים עצמם ברי מזל כפי שאני רואה אותי כעת?

המאכלים שמוגשים לנו מענגים בטעמיהם, עוקצים את מורדות הגרון בחריפות מעוררת.
המים הצוננים מלטפים את השריפה.


אנחנו נוסעות עם דייב לדלהי הישנה.
הוא מדבר בנועם, בשקט.
נוהג בעדינות על הכביש המחוספס בין ים המכוניות, האוטו-ריקשות והמשאיות שמבקשות בססגוניות מהפנטת 
HORN PLEASE

בדרך הולכים בני נוער שלובי ידיים, שיערם שחור ומבריק והם קופצים בקלילות על האוטובוס שנדחק בין ההמולה.
ילדים בבגדים קרועים ופנים מפוייחות מאגזוזי הרכבים שחולפים כמו כמעט דרכם
ואיש אחד שמגיש קערת מים לכלב רחוב.
ברגע מתערבבים החמלה והניתוק, ההמולה והשקט, הכביש הסואן ודייב הרוגע.


סאמוד / SAMODE

העושר והעוני חיים זה לצד זה.
האם תחושות המבוכה והמצפון הנוקף יכולות להתחלף בהוקרת תודה ובהיות ברגע?
האם מוכי הגורל חשים עצמם מוכי גורל?
האם הם נאבקים בחיים או מרפים?
האם גם הילד המאובק וקרוע הבגדים מודה על כל נשימה
כשהוא רץ במהירות בתוך נהר הרכבים על הכביש הסואן,
אוחז בקבוצת בלונים צהובים, נעצר לצד חלונות הנהגים ומציע את מרכולתו?
האם הוא סובל?
מהו הסבל?




בתוך כל הפאר שאנחנו משתכנות בו כעת עולות בי שאלות רבות על הסבל,
על המשמעות שלו בחיינו.
וגם על האושר.
שניהם מבליחים, זה לאחר זה, זה לצד זה,
מכאן ומשם במרחבי התודעה שבפנים אל מרחבי החוץ
במעגלים אינסופיים.

אני מנסה להפסיק להיאבק.
להפסיק להתענג.
להתמסר 
להיות במה שיש עכשיו.
ועכשיו.
ועכשיו.



הנה הסבל והכאב במלוא עוצמותיהם מכווצות האיברים
והנה האושר והוקרת התודה שמפיחים רוח חיה.



ג'איפור / JAIPUR

הבוקר לבשתי ורוד עז.
רוצה לחוש את כוחו של הצבע על הגוף.
כוחו המרפא של הצבע.





יומיים של כל טוב -
תרבות, היסטוריה, אדריכלות, עיצוב, אמנות, אומנות, יצירתיות סוערת ומסעירה.

מהלכות בין המבנים העתיקים בעקבות ראג'יש שמספר לנו על נסיכים ונסיכות,
על שושלות, על הצלות ובגידות, מהלכים מדיניים נועזים, סערות וטלטלות.
בזכות הידע העמוק שלו ואהבתו הגדולה לארצו אנחנו זוכות להבין במעט יותר את נפלאות המקום הזה.
ושוב,
נותר רק לנשום עמוק, לפקוח עיניים ולהודות.














השעון מעורר אותנו ב-5:30 בבוקר,
זמן להכיר את העיר בזריחתה.
נעים להיות ברגעי ההתעוררות האלה.
שווקי הפרחים, החלב והירקות נפרשים לאטם על פני הרחובות,
מוכרי הצ'אי, הסאמוסה והג'אלבי ממלאים בזריזות - ידיים 
צלוחיות קרטון וכוסות חרס.
הטעמים מציפים אותי באושר.







ניחוחות העלים הטריים מהשוק מתחלפים בכישופי הקטורת, 
ממלאים את הנחיריים ומציתים את בלוטות הדימיון.
טקס בוקר במקדש והמקום מלא בתפילה הומה.
עיניים עצומות, ידיים מוצמדות ואז מתרוממות אל על
רגליים יחפות פוסעות על רצפת הבטון הקרירה.

יש חשמל באוויר.
יש חיים.
יש ענווה ואמונה.
יש שמחה וציפייה לקראת יום חדש.











פושקאר / PUSHKAR

התקף צחוק מול מיטה פשוטה ועליה שתי מגבות מהוהות.
מאוורר תקרה שלפתע עוצר.
הפסקת חשמל.

כעת, בדממה, אני שמה לב למנגינה הזו שמלווה אותנו לאורך הדרך- 
צליל להבי המאווררים מקבל אותנו ברוך בכל חלל,
האוויר עובר ביניהם ומונוטוניות לוחש לנו
"SWOOSH...SWOOSH...SWOOSH"
מצנן את הלהט.

בפשטות הזו אני נזכרת בהודו שזכרתי.
אז לפני חמש עשרה שנים
בטיול תרמילאים.
ככה נראיתי אז,
בדיוק כמוהם,
סנדלים ושרוואל, מבט שהוא קצת ציני, מתובל בחוכמת רחוב.
ברחובות העיירה נגלים שלטים בעברית,
במסעדות מגישים ארוחת בוקר ישראלית
ובנהר, איש אחד שמספר שהוא כומר גונב ממני בחיוך אלף רופי.

תחושת העלבון והכעס המוכרת מאז מציפה את הגוף.
גם זו הודו.
חשוב לזכור זאת.
אם היינו נשארות כאן עוד כמה ימים בוודאי הייתי מתאהבת שוב.





אודייפור / UDAIPUR

מלכותית ומרהיבה,
נחה על פני המים
ואני נזכרת בבובה שיצרתי מעיתונים בקורס ההוא.
קראתי לה "נסיכה הודית תכולת עיניים"
והיא שטה בסירה אגם אינסופי
וגרמה לי שוב לבכות.









רקדי, נועי, הסתחררי בקצב התוף והסיטאר.
הרהיבי בצבעייך ובתנועותייך.
היי גאה במורשתך ותני לי לטעום ממנה בלגימות גדולות.

הודו, אני אוהבת אותך.






אפילוג

המלצות חמות ממני אליכן לקראת ההרפתקה שאולי תחליטו גם אתן לחוות

המסלול שלנו:

ישראל - דלהי - טיסה (כשעה) לג'איפור - נסיעה (כשעה) לכפר סאמוד - נסיעה (כשעה) בחזרה לג'איפור - נסיעה (כ-4 שעות) לפושקאר - נסיעה (כ-5 שעות) לאודייפור - טיסה (כשעה) לדלהי - ישראל




במלון בסאמוד אכלנו במסעדת יוקרה מ-ד-ה-י-מ-ה !
האוכל המופלא ביותר שטעמתי מימיי וחוויה יוצאת דופן ומומלצת בחום!
כמו כן המלון בנוי בצמוד לארמון סאמוד המרהיב ביופיו.
מומלץ לצאת בו לסיור עם אחד מאנשי הצוות.


(מומלץ להזמין את סיור הבוקר דרך המלון)



*




*








26 תגובות:

  1. כמה כיף שחזרת לכתוב!

    השבמחק
    תשובות
    1. כמה כיף שחזרת לקרוא :)

      מחק
  2. ליאת בלזר4/5/18

    רק את מסוגלת לכתוב פוסט פיוטי שכזה על הודו הנפלאה.
    תענוג לקרוא ולחוות אותה שוב דרך העיניים שלך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה ליאת יקרה! כיף לי שאהבת! ⁦♥️⁩

      מחק
  3. החזרת אותי בשרביט המילים ובהינף הצמצם להודו ההיא מפעם, רק אחרת. זו שנראית מנקודת מבט יותר שלמה ומקבלת. כזו שנשענת על ארנק יותר מלא ואהבת עצמי יותר עמוקה. ולמרות שהרגשתי שמיציתי אותה ולא אחזור, גרמת לי שוב להתגעגע.תודה איילת אהובה. ואשרייך על החיבור עם אמא.

    השבמחק
    תשובות
    1. מיכל אהובה! היטבת (כהרגלך) לחדד עבורי את החוויה. את נפלאה! תודה רבה 🌷

      מחק
  4. המילים שלך והתמונות מעבירים טעמים, מראות וריחות של הודו מסוג אחר, הודו שעברה תהליך של קבלה עצמית ועידון בזכות הראייה המיוחדת שלך. נהניתי לטייל איתך וירטואלית בהודו, אולי פעם אטייל איתך גם במציאות.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה מיכל מקסימה! הלוואי שעוד נטייל יחד! אני בטוחה שיהיה נפלא!

      מחק

  5. הזכרת לי נשכחות. הכתיבה והתמונות הכל נהדר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! איזה כיף!

      מחק
  6. הצבעוניות הזאת, היא הודו של דמיוני. איזה מסע נהדר. אני חשובת שאני אוטוטו בשלה לנסוע להודו. תודה על המידע!

    השבמחק
    תשובות
    1. נהדר ינינה! כפי שבטח הבנת מהפוסט - אני ממליצה בחום 🌷

      מחק
  7. הודו כי טוב. מעולם לא רציתי לנסע להודו עד ראיתי את התמונות שלך באינסטוש ועד שקראתי את המילים הטובות שלך בפוסט הזה. ריגשת מאוד

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה יונית אהובה! ⁦♥️⁩

      מחק
  8. אף פעם לא הייתי בהודו, אבל הפוסט שלך עשה לי עוד יותר חשק. נשמע כמו טיול קסום, ולא רק בגלל הודו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה איריס! מאחלת לך לגלות את הודו ולהתמוגג לפחות כמוני :)

      מחק
  9. הודו כל כך ציורית דרך העיניים שלך. כל הצבעים הריחות והצלילים, עוררת את כל החושים.
    מודה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה אסנת! תענוג גדול לקרוא את ההתרגשות שלך 🌷

      מחק
  10. אחרי התמונות שלך והמילים הרגשתי שקראתי פיוט. כמו תפילה או קטע מספר שטרם נכתב... ואולי כבר נכתב מזמן. הודו במחשבות שלי לגמרי, מחכה לרגע הזה שארגיש שאני רוצה.ואז אני שם.
    תודה על היצירה הזו. אני בהודיה-לך..

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך תמרי! נשמע שכשהרגע יהיה נכון תצפה לך חוויה נפלאה 🌸

      מחק
  11. החזרת אותי 20 שנה אחורה לטיול אחרי צבא שלי ולפעם הראשונה בחיי שחוויתי חופש אמיתי. תודה לך על זה. והתמונות מרהיבות!!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה הילה! כמה נפלא!

      מחק
  12. התמונות נפלאות ככ. פעם נורא רציתי להגיע אליה ובנתיים זה נדחה. אני לא יודעת כמה בשלב הזה של חיי אני מסוגלת לראות חלק ממה שיש להודו להראות. אולי אני צריכה עוד כמה שנים. ההנאה שלכן יוצאת מהתמונות ומהכתיבה וזה משמח. תודה על השיתוף.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה ציפי. הודו אכן יכולה להציף. ללא ספק הזמן לפגוש אותה צריך להיות נכון. מקווה שתגיע עבורך העת לצאת למסע.

      מחק
  13. אנונימי5/5/18

    אף פעם לא הייתי בהודו, למרות שטיילתי בהמון מקומות בעולם. שומרת אותה לטיול משמעותי שכזה. מבין המילים עולה השראה, תחושת התעלות אבל גם עצבות מסויימת, בעיקר שכתבת על הבריאות החמקמקה, משפט שתפס אותי חזק. שמחה שחזרת לכתוב, מזדהה איתך ומרגישה שמכירה אותך על אף שמעולם לא נפגשנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן התחושות מעורבות תמיד. לפחות כך אצלי...שמחה שאת אוהבת וכיף להכיר (אפילו אם רק וירטואלית :) )

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...