היו שלום ותודה על המילים


זה פוסט פרידה.
לא פשוט.
מורכב.
כמו החיים.

הבלוג הזה יצא לדרך לפני כמעט חמש שנים.
חמש שנים בהן הרשיתי לעצמי אט אט להיפתח,
לשתף, לחלוק, להתרגש, ואפילו ליצור דו-שיח.

אם הייתם פוגשים אותי לפני חמש שנים
והייתם מספרים לי שיהיה מין יצור שכזה בחיי
שחושף במילי מילים 
את
נימי הנימים,
פגמי הפגמים,
הכוחות הגלומים,
הכאבים,
ההנאות,
השמחות,
התגליות,
הכישרונות,
ומגוון היכולות
שבי,
אם הייתם מספרים לי שהקישקעס שלי יהיו מוצגים קבל עם ואינטרנט
ללא אפשרות להסתתר,
הייתי בוודאי אומרת לכם שאתם משוגעים.
שדבר שכזה לא יכול לקרות לעולם.
שאני אדם פרטי ולמה שארצה שתדעו?
ולמה שארצה אני לדעת
אותי?