הו אמסטרדם


פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא לא מפחד.
יותר מזה - הוא לא חרד.
הוא יודע שהכל יהיה בסדר.
הוא לא עורך רשימות.
הוא ישן טוב בלילה.
הוא מביט בילד שלו ללא ייסורי מצפון
ובאהבה גדולה הוא אומר:
"היום אבא ואמא טסים באווירון וסבא וסבתא יבואו אליך וישחקו איתך ויעשו איתך כיף חיים"
ומאמין לכל מילה.

עכשיו תחליפו את האדם באישה, לא מבוגרת מידי, לא צעירה מידי.
אישה שגדלה לה בשנה
ובעוד כמה שעות תעלה על מטוס עם אהוב לבה ויחד הם ישוטו על העננים לארץ יפה ורחוקה.

כבר גיליתם שהאישה הזו היא אני?
אולי היא גם אתן?
אישה שבזמן האחרון קצת מפחדת יותר מידי, קצת דואגת יותר מידי, קצת מוטרדת יותר מידי
ופתאום, ביום בהיר אחד, היא מסירה מעליה את שכבות האשמה והחרדה
ונוסעת.

במונית בדרך לשדה התעופה מתנגנת לה מנגינת מעליות,
הגבר שלה (כלומר, שלי) מפטפט עם הנהג במושב הקדמי
והיא (כלומר, אני) מביטה על הכביש המהיר ההולך ומתפתל לו בין שלטי דרכים
עליהם מתחילים להופיע אט אט יותר ויותר מטוסים שמרקיעים אל השחקים.

תור ועוד תור ואז עוד אחד
והלב שמח. לא חושש. לא מטרטר את המוח בפחדים.
הלב רגוע.

עולים על המטוס, מתיישבים, וממתינים ברוגע להמראה.
וכשהגלגלים מתחילים לנוע במהירות על המסלול עולה בה (כלומר, בי)
תחושה של אושר, של התרגשות.
לא עוד דפיקות לב מואצות, לא עוד זיעה קרה, לא עוד כסיסת ציפורניים
רק שקט שעובר בכל הגוף ומשחרר את האיברים  שהיו מתוחים זמן רב מידי.

ואז הם (כלומר, אנחנו) נוחתים בעיר שמבשרת על ימים יפים וחוויות מרתקות והמון אהבה.

אמסטרדם. הו אמסטרדם...


זה אוריגאמי, מאמי


מתי בפעם האחרונה ניסיתם משהו חדש?
איך מרגישה לכם המילה הזו: "חדש"?
היא מלחיצה?
מעוררת?
מרגשת?
מפחידה?
כל התשובות נכונות?

אני מאד אוהבת לנסות לשבור שגרה מידי פעם,
להתנסות בדברים חדשים,
למרות שאני מפחדת מחידושים פחד מוות
אני קופצת עליהם בקפיצת קמיקזה
ולומדת לשחות בהם תוך כדי תנועה.
ואז לאט לאט החדש נהיה מוכר ונעים ואני ממשיכה לחדש הבא.

והכי אני אוהבת לחדש בתקופות של שגרה משעממת במיוחד
ע"ע- תקופת מבחנים.
ככה, בזמן שהייתי אמורה ללמוד למבחנים ולכתוב עבודות
מצאתי את עצמי בסדנת

קצת על מאחורי הקלעים + ראיון מרגש


שלום לכולם! מזמן לא נפגשנו וקצת חבל לי שהבלוג נותר מיותם משהו בתקופה האחרונה.
אבל הכל לטובה!

אני עובדת במרץ מאחורי הקלעים על מספר פוסטים מרתקים ושיתופי פעולה עם אתרים ממש מעולים.
כדאי לעקוב...

היום אני שמחה לספר לכם על ראיון מיוחד במינו ומרגש
שערכתי עם מעצבת האופנה הכה-מוערכת

כאן תוכלו להביט מעט בתמונות שצילמתי בסטודיו של נעמה.
על מנת לקרוא את הראיון השלם 
שבו איפשרה לי נעמה הצצה מרגשת לעולמה
אתם מוזמנים להיכנס לאתר המקסים שהקימה איריס פוגל בן חמו


ולקרוא את הפוסט שלי 
ועוד פוסטים רבים וטובים של בלוגריות שוות, מוכשרות וחכמות.

אז קדימה! למה אתם מחכים?

שיהיה שבוע טוב ואביבי :)

בכל זאת יש בה משהו

*

יש לי סימפטיה  / מאיר ויזלטיר

יש לי סימפטיה
לאמנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת

יש לי סימפטיה
לאנשים מתייאשים בתל אביב 

עשרה דברים שאולי לא ידעתם עליי



שנת 2014 נפתחת בהמון התרגשות מבחינתי.

נתחיל בעיצוב החדש והמהמם של ירדן גלילי שטיפלה ב- Lula בהמון כבוד והקשבה והעניקה לה "לוק" רגיש, עדין, נעים ומרשים.
בדיוק כמו שחלמתי ואף יותר מכך.
בקרוב מאד ירדן תתארח כאן ותספר על התהליך המרתק שעברנו יחד במסענו להפוך את Lula  לכוכבת.

24.12.13 / 8 תגובות

וונדר וומן


אני אוהבת שיתופי פעולה ויותר מכך אני אוהבת שיתופי פעולה נשיים.
יש משהו בחיבור בין נשים מוכשרות (סופר-מוכשרות!) יחד עם המון דרייב ואמביציה שיוצר ממש תחושה של זיקוקי דינור.
ולכן היום אני שמחה לספר לכם על שלושה חיבורים שכאלה.

האחד הוא העבודה המשותפת של מעצבת האופנה נעמה בצלאל והבלוגרית המופלאה אפרת ליכטנשטט.
השני הוא אירוע מכירת הכריסמס המדהים שיעלה בסוף השבוע הזה במתחם התחנה בנווה צדק
והשלישי: הבלוג הזה או יותר נכון- העיצוב החדש, הרענן והמהמם שלו- עליו עבדו ימים כלילות ירדן גלילי (מעצבת-על) ורינה ארטשטיין (מתכנתת-על). אה, כן וגם אני הייתי שם...

על הגעגוע

*

הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.

*

ויהי אור

חג החנוכה בעיצומו.
החנוכיות דולקת, הסביבונים חגים סוב-סוב-סוב והתורים לסופגנית ממולאות בשלל טעמים אקזוטיים משתרכים מעבר לכל פינת רחוב.

לכבוד החג אני מתכבדת לארח יוצרת מוכשרת ומרתקת שמציעה סדנה מיוחדת במינה אשר תתקיים השבוע (!)

כהרגלי ביקשתי שתשתף אותי במילים שלה והנה הטקסט המקסים ששלחה אליי:

שמי איריס ורשבסקי

ואני אומנית רב- תחומית ומעצבת פנים. 
בעלת הסטודיו יד-אומן בו אני מלמדת אומנות, יוצרת ומבלה את זמני בהנאה עצומה, עד כי לעיתים "שוכחת" לחזור למציאות מהעולם הקסום שלי... 

חשופים


פעם כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון, במסגרת קורס ריהוט, בניתי ספסל מבטון.
לא הייתי לבד כמובן, חברנו יחד שלוש חברות, הפשלנו שרוולים וניגשנו למלאכה.
שרטטנו, התייעצנו, בנינו תבנית מדיקטים והמון ברגים, הפעלנו את מערבל הבטון הקטן שעמד ברחבת סדנת העבודה, שפכנו שקים של החומר האפרפר ודליים של מים, יצקנו הכל אל תוך התבנית ממש כמו עוגה בחושה, קישטנו בברזלים חלודים וחיכינו. 
במשך יום ואולי יומיים, כל כמה שעות, היינו ניגשות לבדוק מה שלום הספספל שלנו.
לאט לאט החומר התקשה, הדיקטים הוסרו ובגאווה רבה הצגנו את ספסל הבטון היחיד והמיוחד שלנו, יציר כפינו.

16.11.13 / 7 תגובות

לב של זהב



מה יש בו בחומר הזה שממיס לי את הלב, מארגן את המחשבות ומסחרר את הגוף?
מה יש בו, במגע החימר שמרפא מכאובים, ממלא מצברים ולפעמים...גם מעיר את השדים?
אני לשה אותו, מעבדת / מאבדת צורה, חוזרת לנקודת ההתחלה, ממוללת, מכדררת, מבררת
גוש של של אדמה, של אושר, של כאב.
החומר שהוא הכי מפחיד מבחינתי וגם הכי עוצמתי ומבריא.

*

צילום : עומר וולווטר

ארבעה ימים בכרתים / יאסו!!!


הפוסט הזה הוא פוסט פרדוקסלי.
מילה מפוצצת- פרדוקסלי.
אבל זו המילה שהכי מתחברת לי לחופשה שלנו בכרתים.
ולמה פרדוקסלי?
כי הרגשתי שהיינו במקום הכי מכוער והכי יפה בו-זמנית.
כי הייתי מותשת ומלאת חיים בו-זמנית.
כי רציתי גם שקט וגם אקשן בו-זמנית.
כי ניסיתי להיות מנותקת ומחוברת בו-זמנית.
בקיצור...פרדוקס.
והנה אני בודקת ומגלה שהמילה פרדוקס (כמו מילים מפוצצות רבות) מקורה בשפה היוונית
וזה מזכיר לי קטע קורע מתוך "החתונה היוונית שלי" (סרט שמפיל אותי לרצפה מרוב צחוק בכל פעם מחדש)
בו אבי הכלה מסביר שוב ושוב לכל הסובבים אותו שכל דבר שקיים בעולם (פחות או יותר) מקורו ביוון.
רוצו לראות!

ונחזור לענייננו.

שלומית בונה דירה


היום אני מתארחת בסוכה של בלוג הביתה הנהדר!
מעלה את הפוסט שפירסמתי גם כאן עם המלצה חמה לקריאת המשך ב"הביתה"
קריאה מהנה :)

איזו התרגשות!
במסגרת שיתוף פעולה יצירתי
של קבוצת בלוגריות הלייפסטייל
אני זוכה היום להתארח
בסוכה הסופר שווה של
מיותר לציין שמהפוסט הראשון של בנות "הביתה" המוכשרות
התאהבתי והתמכרתי.
כל כך הרבה השראה, אסתטיקה ואיכות ללא פשרות.
איזו התרגשות!
כבר אמרתי?

ובכן, נתחיל מההתחלה.

שעריו הלב פותח


יש משהו כל כך מקסים, אנושי, פשוט ונעים בחג הסוכות.
חג האירוח האולטימטיבי.
ולא מין אירוח מפואר שכזה
אלא כזה שמזמן קפיצה לקפה ספונטני ומשהו מתוק בצד.
אירוח לבבי וחם שמאפשר שיחות מהבפנוכו הנשמה
בלי מחסומים ועם קשב עמוק ומבין.

אז התאגדנו לנו שוב,
בנות Bubbles הכישרוניות
והחלטנו שברוח החג נארח בלוג את רעהו
וניפתח לעולמות חדשים ומרתקים.

אני זוכה לארח היום את 
(כי מה יותר מתאים מאשר מעצבת נהדרת עם שם משפחה שהוא גם אחד מארבעת המינים :) )

לתפוס את הרגע

*

השנה החדשה בפתח

זה זמן של התחלות
זמן של משפחה
זמן של חיוכים וחיבוקים וצחוקים מתגלגלים
זמן של חלומות שעוד יתגשמו
זמן של חשבון נפש
זמן של תקווה
זמן של סליחה
זמן של קבלה ומחילה
זמן של נחמה

לכבוד השנה החדשה אני רוצה לאחל לכם ולי
שנהיה לראש ולא לזנב
שנהנה ונשמח מהרגעים היפים
ושנלמד מהקשים והמאתגרים
שנדע להפריד את התפל מהעיקר
שנצמח ונפרח
שנזכה לאהוב ולהיות נאהבים
שנעריך את הטוב
ושהטוב יהיה בשפע

*

חוכמת הפרטים הקטנים


אני מאד אוהבת אנשים שיודעים לעבוד. שאוהבים לעבוד.
שעושים עוד ועוד מתוך חדוות יצירה אמיתית.
מתוך אהבת הגילוי, מתוך סקרנות, מתוך הרפתקנות, מתוך הנאה גדולה.
אור ליבנה מצטיירת בעיניי כאדם שכזה.
אפילו ממבט חטוף בפליקר שלה אפשר להבין שהבחורה לא נחה לרגע.
איורים על גבי איורים כאילו מקפצים אל מחוץ למסך המחשב.
צבעים מאירי עיניים, פרטי פרטים שנבנים זה על זה ומאפשרים תחושה של גילוי.
כל איור הוא יציאה להרפתקה משמחת.

לתכשיט הבא אזדקק לסיפור


נגה הראל היא סטודנטית בבצלאל שיצרה פרוייקט מקסים ומרגש
בעקבות קובץ סיפורים קצרים מאת הסופר אלכס אפשטיין.
את הסיפורים שבחרה הפכה נגה לתכשיטים מופלאים.
מדהימה אותי היכולת שלה להיכנס לפרטי פרטים ולנימי הנימים של הסיפורים הקצרצרים
של אפשטיין שכל מילה בהם היא עולם ומלואו.

* וא-פרופו פרטי פרטים...בפוסט הזה מומלץ במיוחד להגדיל את התמונות. לא תאמינו אילו הפתעות מסתתרות בהן!

one man's junk is another man's treasure


לפני מספר שבועות הוזמנתי להמליץ על סטודיו שמתמחה בשימוש חוזר במסגרת כתבה של רונית הראל מדה-מרקר.
זה כשלעצמו היה מרגש ומשמח מאד ועוד יותר משמח היה שהכתבה התגלגלה לידיהם של גידי ויותם מסטודיו SFOG.
השניים הבינו שיש להם עסק עם חובבת ג'אנק רצינית והזמינו אותי להתרשם מעבודותיהם במייל שנחתם במילים:

one man's junk is another man's treasure

איך אני אוהבת כשדברים מתגלגלים אל האנשים הנכונים!

כמובן שמיד נכנסתי לאתר של SFOG והוקסמתי מיצירות ה"זבל" הכה מרשימות וחכמות של צמד המעצבים המוכשרים.

נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט


אתם בטח כבר מכירים את האהבה שלי לטקסטיל ולאנשים שעוסקים בתחום המכושף הזה.
ואתם בטח כבר מכירים את האהבה שלי לאופנה מרגשת וחדשנית.
ואתם בטח גם כבר מכירים את האהבה שלי לצילום...
אז היום אני שמחה ומתרגשת להציג כאן מעצב, צלם ואמן שמשלב את אוסף האהבות הללו 
יחד עם עוד כמה אהבות גדולות שלי - עולם המחול, הקולנוע והתיאטרון.

הכרתי כרגיל, במקרה.
(עושה רושם שאלה ההיכרויות הכי טובות)