זה החומר


עברו עלינו שבועות קשים. קשים מאד.
בכל יום שעבר נסדקה עוד ועוד האופטימיות הזהירה שניסיתי לטפח בכל כוחי.
מכה ועוד מכה נחתה עלינו ועל שכנינו.
כמה אכזריות, כמה כאב, כמה דם.
עכשיו כשבאה איזו רגיעה שאינה מרגיעה אותי במיוחד
אני עושה חשבון נפש.
שוקלת את הטוב הגדול מול הרע הגדול.
מנסה לצחוק ולחייך
גם כשהבומים מרעידים את הקירות,
גם כשהגבר שלי עולה על מדים ונפרד מאיתנו לשלום,
גם כשהציפייה לשקט מתמוססת שוב ושוב ומתפוצצת לרסיסי רסיסים של חיים ומוות.
וקלישאה שחוקה שחוזרת ומופיעה בי שוב ושוב:
מלחמה זה רע.
זה רע.
זה רע.
זה רע.

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

כדי להתמודד ולא להישבר התחלתי פרוייקט מרגש שעוד אספר עליו כאן בהמשך
ובין לבין חיפשתי על מה לכתוב כאן, בבלוג שמעט ניזנח תחת יירוטי כיפת הברזל.

למזלי עוד יש המון כישרון סביבנו והשראה אינסופית כך שהפעילות תשוב כאן במהרה ובשצף קצף
(אמן...טפו!)

אני בוחרת להיפרד מהלחימה דווקא עם נושא הלחימה
ולהציג אותו באופן אולי מעט אחר.
מרגש מאד.

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

בזמן הלחימה התקיימו בבתי הספר לעיצוב תערוכות סוף השנה.
בשקט בשקט הציגו הסטודנטים המוכשרים את יצירותיהם.
אז יש תקווה. יש תקווה. יש תקווה.
באחד הימים נתקלתי בפרוייקט יפהפה, עדין ורגיש
של בוגרת ויצו חיפה בשם 
עפרי זיו.

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

עפרי יצרה פרויקט נוגע וחכם אודות סבה שלחם בפלמ"ח.
שמו של הפרויקט: 
זה החומר
והוא לקוח משירו של נתן אלתרמן
מסביב למדורה:

"...נַעֲלַיִם נֻקְשׁוֹת, יַלְקוּטִים,
סְעוּדָה שֶׁל זֵיתִים וּפְרִי-תֹּמֶר,
וְסִפְלֵי אלוּמִינְיוּם קְמוּטִים
וְרֵעוּת, וְקָרְבָּן לְאֵין אֹמֶר.
מַה נּוֹסִיף וְנִמְנֶה?... מִדְּבָרִים פְּעוּטִים
נוֹצָרוֹת אגָּדוֹת. זֶה הַחֹמֶר..."

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

הנה מה שעפרי כותבת לי:

הפלמ"ח, יצירתו המקורית של הנוער הארצישראלי, צבא בני הנעורים, הוא אגדה.
אגדה שהותירה חותם ולה חלק מהותי בבניית החברה, השפה והתרבות הישראלית
"חבורה שכזאת", נערים חדורי ערכים, ציונות, ענווה, צניעות ואהבה ללא תנאי למולדת.
מהו אותו "חומר" ממנו נוצרה אגדת הפלמ"ח

בחרתי לחתוך בנייר, ליצור החסרה של החומר, וזאת משום שהפלמ"ח רשמית אינו קיים עוד
אך הדפדוף מפיח חיים חדשים ומאיר את פועלם, את טיב הפלמ"ח, את ההווי, את הרעות ואת הרוח.

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

עפרי מספרת על עצמה:

אני עפרי זיו, גרה בקיבוץ יזרעאל, בת 28, 
נשואה לאוהד, אמא לאליה בת השנתיים ועוד חודש צפויה ללדת בת נוספת.
מסיימת השנה 4 שנים עמוסות מאד בויצו חיפה.

את הפרויקט החלטתי להקדיש לסבא שלי, דניאל הרפז.

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

וכעת, כל שנותר לנו הוא לדפדף יחד עם עפרי
הלוך וחזור בדפי ההנצחה הללו
שנוצרו באהבה גדולה ובהערכה רבה לסבה ולדור הפלמ"ח.
בין לבין נחשוב על אחוות לוחמים, על רעות, על כך שבוודאי לא לזה התכוונו כאשר לחמו וסיכנו את חייהם למען המולדת.
אוי מולדת. 
כמה כאב וצער את מולידה בנו?
מתי כבר יבוא שלום בשערייך?
מתי נניח את הנשק וניצור אמנות ושירה ויופי בעולם?

צילום : דניאל ישר

צילום : דניאל ישר

עכשיו קצת שקט. קצת רגיעה.

צילום : דניאל ישר

כאן ניתן לראות צילומים נוספים מהפרויקט הכה מיוחד הזה

תודה רבה לעפרי
על שאיפשרת לי להציג את עבודתך המרגשת.
בהצלחה :)


19 תגובות:

  1. פוסט נפלא ומדויק! והביצוע של עפרי מדהים יפיפה ומרגש.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה עדי. מסכימה לחלוטין :)

      מחק
  2. ביצוע מדהים ונושא שאף פעם כנראה לא יפסיק להיות רלוונטי.

    השבמחק
    תשובות
    1. כנראה...ותודה ריבי :)

      מחק
  3. מהמם, שולחת חיזוקים. מקווה שהוא חזר כבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודנ נעמה. הוא חזר :)

      מחק
  4. איזה פרוייקט מרשים ומרגש. תודה ששיתפת.
    השנה לא הצלחתי להגיע לתערוכות הסיום. שמחה על ההזדמנות לראות קצת דרכך.
    נקווה לימים אופטימיים יותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שרון. גם אני לא הצלחתי לבקר פיזית בתערוכות. מזל שיש אינרנט :) הלוואי שיהיה כאן קצת יותר אופטימי...

      מחק
  5. מדהים. מרגש

    השבמחק
  6. מקסים. מאוד אהבתי.

    השבמחק
  7. ליאת בלזר5/8/14

    יופי
    יופי
    יופי!!!

    השבמחק
  8. פרויקט מדהים. תודה ששתפת וחשפת בדרכך היפה

    השבמחק
  9. איזה עבודת גמר נפלאה! תודה איילת

    השבמחק
  10. אנונימי1/9/14

    וואו פעורת פה! מדהים...
    תודה לך
    חמוטל

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...