נעמה בצלאל - מאחורי הקלעים


לא לעתים קרובות מזדמנת לה ההזדמנות להיפגש פנים מול פנים עם אגדת אופנה מקומית.
התמזל מזלי והצטרפו הנסיבות כך שזכיתי בתענוג הגדול הזה.
והנה, לאחר אינספור ניסיונות תיאום ואפילו דחייה אחת הצלחנו להיפגש- נעמה בצלאל ואני.
את נעמה אין באמת צורך להציג לדעתי.
היא אישה עם תושייה גדולה, מעצבת בחסד ורבת כישרונות.
הבגדים המופלאים שהיא הוגה ויוצרת הם שונים בנוף, כאילו צצו מתוך תיבת אוצרות ממחוזות ילדות קסומים או מערים אירופאיות מתוחכמות ואלגנטיות.

היא מתנצלת על כך שהיא מעט מתעכבת, מציעה משהו לשתות ואני רק עומדת מוקסמת, מהופנטת.
לאחר שאני מעט מתעשתת אני מבקשת לעשות סיבוב ונעמה נעתרת מיד.
אני מטיילת בחלל הסטודיו שמחולק לשלושה חלקים- חנות, אזור תפירה ומשרד.
לאחר מספר דקות של הנאה צרופה אני מוזמנת לבוא אל חדרה.
שתינו יושבות זו מול זו, מכתבה יפהפייה משנות החמישים חוצצת בינינו.
היא עונה על כל שאלה בכובד ראש, מתלבטת, מהרהרת, מחייכת חיוך עדין ומשתפת בכנות מעוררת הערכה והשתאות מצידי. ואני מקשיבה, מהנהנת, מחייכת בחזרה, מרגישה ברת מזל.
בין לבין אני מגניבה מבטים ובוחנת את שלל האוספים שבחדר- בובות ישנות, מברשות שיער מעוטרות בפרחים, קופסאות פח ובקבוקי בושם מעודנים, מסודרים זה עם זה וזה מול זה. מעוררים את הדמיון, משמחים את הנפש, מענגים את העין ביופיים.
יש בסטודיו הזה איזה מין שילוב נעים של הומור יחד עם אהבה עמוקה והערכה לנוסטלגיה, למה שהיה פעם ולא ישוב.
הפגישה נמשכת ומתפתחת לכיוונים אישיים יותר, עדינים יותר, מדויקים יותר.
אני מתמוגגת. לא יכולתי לבקש לי בת שיחה מרתקת יותר ונעימה יותר מנעמה.

אני מזמינה אתכם להיכנס יחד איתי לעולמה של אישה מיוחדת במינה, כנה ומעוררת השראה.


ספרי קצת על מקורותייך. היכן גדלת? באיזו סביבה? האם ילדותך השפיעה על העיצובים שלך לאורך השנים?

נולדתי בירושלים ובסביבות גיל 12 עברנו להרצליה. אחד הזיכרונות שעולים בי מילדותי הוא מכונת תפירה וגיליונות בורדה שתמיד היו בבית. לאמא שלי יש ידי זהב- היא תופרת, רוקמת וסורגת ובילדותי היא הרבתה ליצור, גם עבורה וגם עבורנו. סביר להניח שהחוויות הללו הותירו בי את חותמן.
אסתטיקה היא בעלת ערך עצום מבחינתי. גדלתי בבית שתמיד היו בו פרחים בשבת והשולחן היה ערוך בתשומת לב ובהקפדה. אני מניחה שהושפעתי מכך וזה בא לידי ביטוי בעיצובים שלי.
הייתה לי ילדות טובה בבית חם ואוהב. אני יכולה לשמוע את המוזיקה שהתנגנה, אני זוכרת את החומרים, הטקסטורות והדפוסים. האופנה בכלל יושבת לי בזיכרון, אני זוכרת את אמא שלי מנפחת את השיער, את הבגדים שלבשנו, אני מניחה שזה השפיע עליי. זו הייתה תקופה שהיה לי טוב בה אז כנראה שיש לי איזו שהיא כמיהה לחזור לשם.
קראתי שלמדת בשנקר ועבדת תקופה עבור חברה מסחרית- כיצד ההתנסויות הללו השפיעו על מהלך הקריירה שלך?
עבדתי גם לאורך תקופת הלימודים בשנקר וגם לאחר הלימודים הייתי במשך שנה שכירה. בשנה הזו מצאתי את עצמי נדרשת לעבוד עבור חברה שייצרה בגדים שלא היו לטעמי. די נקרעתי, מצאתי שאני עושה דברים שאני לא אוהבת.
הגעתי למסקנה שאני צריכה לעבוד מהבטן, שאני צריכה להיות נאמנה לעצמי וכשלא אז זה פשוט לא עובד. יש מעצבים שזה פחות קשה עבורם. לי היה קשה עם זה ואני חושבת, בדיעבד, שגם לא הייתי טובה בזה.
בשנקר גם מצאתי את עצמי מנסה לרצות את המרצים ומושפעת מהסטודנטים- זה בעצם הרחיק אותי מהאמת של עצמי.
לאחר התקופה הזו הגעתי לתובנה שאני חייבת לעשות את מה שאני אוהבת. זו תובנה שמאד השפיעה עליי ואני חושבת שלכן יש לי כתב יד שמאד מזוהה איתי.
אני לא עובדת לפי טרנדים אבל אני כן מאד קשובה ללקוחות שלי. יש סיטואציות שהייתי מעדיפה לעשות משהו טיפה אחר בבגד ואני מתחשבת בצרכים של הלקוחות. לפעמים יכול להיות דגם שמבקשים שאחזור אליו ואני עושה זאת על מנת לעמוד בביקוש.
אני מנהלת עסק מסחרי שצריך להצדיק את קיומו אז אני לא יכולה לעשות רק מה שבא לי. יחד עם זאת, בגדול- אני עובדת לפי הטעם האישי שלי.


מהי הצלחה מבחינתך? האם היו רגעי שיא בחייך בהם הרגשת שאת עושה את הדבר הנכון- שגרמו לך לאושר?

הצלחה מבחינתי מתייחסת לאדם שמגשים את עצמו בתחום אותו הוא אוהב ובו הוא שמח לעבוד. זה המקום שבו הוא מרגיש שהוא מגשים את הייעוד שלו. הצלחה מסחרית היא בעצם היכולת לתרגם את מה שאתה אוהב ולהפוך זאת לעסק מסחרי שמוכר ומצליח.
כשממש התחלתי בקטן מהבית היה לי איזה שהוא חשש או ספק אם בכלל יאהבו, אם אני עושה את הדבר הנכון, אם זה זה. הייתי מראשוני דור המעצבים בארץ ולשמחתי קיבלתי חיבוק מהתקשורת, מהעיתונות וכך הבנתי שאני במקום הנכון.
לגבי רגעי השיא שלי? המממ...הייתה לי תקופה שהייתה מאד מאד עמוסה אבל אני זוכרת אותה גם כתקופה מאד טובה עבורי. הייתי בערך בת 40 (לפני כ-7 שנים) וזה היה זמן של מבט אחורה ומבט קדימה. זה היה זמן בו גם העברתי את הסטודיו למיקומו הנוכחי וערכתי בו שיפוץ שתוכנן בקפידה ועבר מהפך די דרמטי ובמקביל בנינו את ביתנו. כמו כן פתחתי באותה שנה את החנות השנייה שלי בירושלים. זו הייתה שנה של עשייה מטורפת. היה לי כיף, הרגשתי בתוכי ש"עשיתי משהו".
כיצד הגעת לתחום האופנה? האם היה זה טבעי עבורך או שהיו כיוונים מקצועיים אחרים במהלך הדרך?
כפי שסיפרתי, גדלתי בבית שבו אמא יצרה כל הזמן. בתקופת סוף התיכון ובצבא חשבתי לעצמי מה ארצה לעשות. באותה תקופה הייתה לי חברה שאחותה למדה בשנקר, נחשפתי באמצעותה לתחום ונדלקתי. אני כנראה בנאדם מאד מעשי כי עוד תוך כדי השירות הצבאי עשיתי כל מיני קורסים והכנתי תיק עבודות. ישר אחרי הצבא ניגשתי למבחנים והתקבלתי. בגיל 25 כבר סיימתי את הלימודים! כנראה שדי הבנתי מראש שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי ממוקדת מטרה והשגתי אותה.


מה את אוהבת במיוחד במקצוע שלך?

אני אוהבת שיש הרבה אקשן. מצד אחד זה סיזיפי ומעייף כי אי אפשר לנוח לרגע- אתה חייב להוציא קולקציה אחרי קולקציה והקולקציה הנוכחית הופכת תוך שלושה חודשים להיות פאסה. צריך כל הזמן לחדש ומצד שני גם יש הרבה אדרנלין- זה לא נותן לך להירדם.
מתוך הרצון שלי לרגש ולעניין את הלקוחות אני כל הזמן מחפשת לעשות דברים חדשים. כל פעם מחדש הבניה של הקולקציה וההתעסקות בבדים ובצבעים...אני מאד אוהבת את זה.
מעצם היותי בעלת העסק אני נאלצת להעביר הרבה מהזמן שלי לניהול- יש בזה אספקטים שאני אוהבת ושאני פחות אוהבת אבל מה שבטוח הוא שאין לי זמן לישון. זה קשה, ללא ספק, חסר לי זמן להיות עם הילדים שלי. להיות עם עצמי.
אז בהמשך למשפט האחרון, האם היו קשיים בהם נתקלת בדרכך?
כל הזמן צריך להתמודד עם קשיים. הם באים מכיוונים לא צפויים ולא נגמרים אף פעם. אבל זה גם מאד מחשל.


מה היית ממליצה למעצבת בתחילת דרכה ובכלל לאישה שרוצה לצאת לדרך עצמאית?

קודם כל חשוב להתנסות. מכיוון שגם עבדתי במהלך הלימודים וגם אחרי הלימודים כשכירה הרגשתי מספיק מנוסה לצאת לדרך עצמאית. יש משהו מאד ישראלי בחפיפניקיות ואני חושבת שצריך לעשות את הדברים כמו שצריך. יש איזה שהוא שלב בו אתה צריך להיות יותר בשל, יותר בוגר בעשייה שלך. כמובן שיש גם הרבה דברים טובים בבוסר אבל גם הרבה טעויות. בקיצור, צריך בשלות וצריך לתת את הזמן בתוך המקצוע.
היום הכל אינסטנט ומהיר ואני עדיין מאמינה בדרך בה הולכים עקב בצד אגודל. בלי לקפוץ מעל לפופיק אלא להיות מודע. במיוחד במצב הכלכלי בו אנו מצויים היום ובמיוחד בתחום האופנה.
כששואלים אותי אם אני ממליצה על המקצוע אני אומרת שלא (היא מחייכת חיוך קטן), אבל אם יש לך את התשוקה כנראה שלא תהיה לך ברירה אלא לעשות את זה. אז כן להעיז אבל לעשות את הדרך באופן מושכל וזהיר.
אני פעלתי מאד בתמימות בתחילת דרכי אבל גם עבדתי בקטן ולא לקחתי סיכונים.
נורא חשוב לתכנן מראש לאן אתה רוצה להגיע ולאיזה קהל אתה מכוון, לקבל ייעוץ עסקי וגם להבין מהי הנישה הייחודית בה אתה מתמקד. חשוב שתבדיל את עצמך מהמתחרים, שיהיה לך ערך מוסף וטביעת אצבע אישית.


מהם מקורות ההשראה שלך?

אני מאד מושפעת מעשורים מסוימים מהמאה הקודמת. בעיקר ה-50 וה-70 אבל גם אחורה לשנות ה-20-30. מבחינתי אלה מקורות בלתי נדלים להשראה, זה בור ללא תחתית. ההשראה באה לידי ביטוי בסילואטות, גזרות, צבעים, טקסטורות והדפסים ובאווירה הכללית של הקולקציה.
יש אנשים שלא מבדילים בין השראה להעתקה. אני תמיד אומרת שאני לוקחת את מקור ההשראה ונותנת לו את האינטרפרטציה האישית שלי שנכונה לכאן ועכשיו. אני עושה אופנה שהיא לגמרי עדכנית ועכשווית ומתאימה לעולם המודרני הן מבחינת הבדים והגזרות והן מבחינת הצרכים של האישה המודרנית.
יחד עם זאת, בכל עונה אני בוחרת נושא השראה שהושפע מחוויות שלי- למשל מתרבות שספגתי או ממקומות שבהם ביקרתי שבאים לידי ביטוי בעיצוב.
בהמשך לכך, האם יש מקום מסוים בארץ או בעולם שאת אוהבת במיוחד?
יש ערים מסוימות שאני מאד אוהבת בעולם, למשל את לונדון ואת ברלין.
אני חושבת שיש משהו באופנה שלי שיכול להרגיש מאד אירופאי. יש משהו בלונדון- השמרנים יחד עם המעזים. אני סוג של מרגישה שם בבית. אני אוהבת את האווירה, את האור, את המבטא...אני אוהבת.
בברלין הייתי רק פעם אחת לפני מספר שנים וממש הרגשתי שאני חייבת לחזור לשם. הרגשתי שזה מקום שנותן הרבה כבוד והרבה ספייס לאחר ולשונה. יש בה משהו מאד מעניין.


האם ישנן נשים שהן עבורך מודל לחיקוי? מקור השראה?

אני חושבת שקוקו שאנל היא השראה אדירה עבורי. היא הייתה פורצת דרך, מאד חזקה, שברה מוסכמות, לא פחדה ממה שיגידו ומההשלכות של פעולות שהיא ביצעה. היא גם יצרה איזה שהוא סגנון מאד ברור שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מושפעת ממנו. יש בסגנון שלה משהו שהוא מצד אחד מאד קלאסי ומצד שני עם קריצה.
כיצד את מצליחה לשלב את הבית, האמהות והקריירה? האם יש לך עצות קסם? 
צר לי להגיד שאני לא מאלה שמרגישות מאוזנות. אני מסתובבת עם הרבה רגשות אשם. זה לא טוב, אני יודעת, אבל זה שם. יכול להיות שזה בגלל שאני אדם קפדן ופדנט ואני לא מוותרת בשום מקום.
אני לא תקתקנית, אני לוקחת כל דבר בכובד ראש. לפעמים אפילו בעלי אומר שקשה לי להבדיל בין התפל לעיקר. לפעמים אני צריכה לשים לב למה שבאמת חשוב.
האמהות מאד חשובה עבורי ואני עושה המון ויתורים למענה. עם כל זה שאני אשת קריירה ומחוץ לבית הרבה שעות,אני מאד מעורבת. אני יודעת איפה כל אחד נמצא ומה הוא עושה בכל נקודת זמן, פחות או יותר.
אני חושבת שסוד ההצלחה הוא לקבל הרבה הרבה עזרה- אם בעזרת כסף או בעזרת המשפחה. ללא עזרה קשה מאד לתפקד.
איך אני מצליחה? אני מצליחה. אבל קשה לי. הוויתורים שאני עושה הם על חשבוני. אני נותנת דגש גם לבית וגם לקריירה ויוצא שאני נשארת במקום האחרון. על זה אני עוד צריכה לעבוד.


מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

אז כמו שהבנת...(היא צוחקת) אין לי זמן פנוי.
כשיש לי קצת זמן אני אוהבת ללכת לשוק הפשפשים או לקולנוע או לשבת עם חברה בבית קפה. אני אוהבת לעשות שופינג, לעיין בספרים ובאתרי עיצוב פנים, בכל הזדמנות אני גם קונה ספרים כאלה. אני עדיין מהדור שאוהב נייר, אני לא כל כך מחוברת לעולם האלקטרוני.
אם היו לך עוד יומיים בשבוע מה היית עושה בהם?
זה משהו שהייתי קונה מייד! כאן ועכשיו! (היא קוראת בשמחה)
אני תמיד חולמת שיהיו לי עוד כמה שעות ביום. בכל סופשבוע אני לא מאמינה שכבר עבר עוד שבוע.
אני מאד מקווה שלא הייתי נשאבת לעבודה אלא מבלה יותר עם הילדים שלי וגם להיות קצת עם עצמי, לקחת אוויר.
אני חושבת שמעצב צריך לפתוח אופקים, להיות חשוף, לנסוע, לטייל ולספוג. מאז שאני אמא, כבר 13 שנים פלוס אני לא עושה את זה מספיק.
אני מרגישה שכל דבר שאני עושה יכול להוות בסופו של דבר איזו שהיא השראה עבורי. אם הייתי קצת פותחת את הראש ומשתחררת זה בטח היה עוזר לי בעבודה. לצערי הלחץ היומיומי מקשה עליי.


אני מרגישה שבעיצובים שלך יש איזו כמיהה לעבר, איזו מחשבה על אלגנטיות אירופאית- כיצד את הופכת את האלמנטים הללו למקומיים? האם יש צורך שיהיו מקומיים או שאת דוגלת בגישה אחרת?

יש בי כמיהה לעבר ויש השפעה נוסטלגית אבל הכול בא עם תרגום למשהו שהוא כאן ועכשיו. אני מאד מאד מקפידה על נוחות. אני שואלת את עצמי האם הבגד מאפשר להרים ידיים, לחבק את הילד? אני מאד מקפידה שהבגד יוכל ללוות את האישה לכל אורך היום בעיסוקיה. בסופו של דבר, בגד צריך להיות נוח ונעים וגם עדכני- את הרי לא רוצה להרגיש בתחפושת.
נכון, יש בבגדים שלי משהו אירופאי אבל אני חושבת שהעיצובים שלי הם מקומיים משום שאני מעצבת ישראלית שפונה ללקוחה ישראלית. אני מבינה את הצרכים שלה, אני מבינה את הגוף שלה. יחד עם זאת, אני נאמנה למה שאני אוהבת. יש הרבה מוטיבים מעולם הילדות שנכנסים לעיצובים שלי- לבבות, פפיונים, צווארון בייבי וכפתורים מיוחדים.
אני גם אוספת הרבה חפצים מעולם הילדות- צעצועים וגלויות. למשל באוסף קופסאות הפח שלי- אני בעיקר מחפשת דמויות של ילדים ופרחים. אלה מוטיבים שמופיעים הרבה בעיצובים שלי.


מהו הכוח המניע אותך? מהיכן האנרגיות?

יש בי איזו שהיא מוטיבציה שדוחפת אותי. לפעמים זו יכולה להיות תחרות. כן, אני מרגישה שתחרות טובה מזיזה אותי קדימה.
אני מודה, אני סוגרת כבר 20 שנה בעולם הזה ולא תמיד יש לי כוח אבל אני מוצאת את האנרגיות.
לפעמים כשאתה נותן לעצמך להרפות אז אחר כך קשה לך להרים את עצמך, לאסוף את עצמך מחדש. ברגע שאתה כבר בפעולה אז מכוח האינרציה אתה פשוט ממשיך הלאה. אתה רוצה להוכיח לעצמך ולאחרים שאתה עוד שם ושיש לך מה להגיד ומה להציע- זה מניע.


האם ישנו ציטוט כלשהו, סרט, עבודת אמנות שמהווים עבורך השראה?

הרבה פעמים קולקציה יכולה להיות בהשראת איזה שהוא סרט או ספר.
למשל, בחורף הקודם יצרתי בהשראת הסרט "שוקולד" או קולקציית קיץ 2011 שהושפעה מהספר "נשים קוראות".
(נעמה מניחה על השולחן ספר מקסים המציג מגוון עבודות אמנות שעוסקות בנשים-קוראות. מיד לאחר מכן היא שולפת את הקטלוג ומאפשרת לי לעיין בו. אני נפעמת. כמה יופי וכמה השראה).


אם לא היית מעצבת אופנה- מה היית עושה?

אם לא הייתי מעצבת אופנה אז הייתי מעצבת פנים או קניינית של פריטים שאני אוהבת. לא חושבת שהייתי יכולה לעסוק במקצוע שאינו קשור באופן כלשהוא לעיצוב.
האם ישנם לקחים כלשהם / תפישת עולם שאימצת במהלך דרכך המקצועית והאישית?
מצד אחד- "השמיים הם הגבול" וברגע שיש לך מוטיבציה וחריצות ודרייב ואתה מאמין במה שאתה עושה ובדרך שלך ובמה שיש לך להציע אז באמת יש אינסוף מקומות שאתה יכול להגיע אליהם. מצד שני- צריך להיזהר, במיוחד היום אבל בכלל, ולהתקדם עם קבלות.
אני התקדמתי מתוך הבסיס שיצרתי , לבד. למרות שלפעמים זה נכון לעבוד עם משקיע וסוללת יחסי ציבור.
כמובן שבשביל להתקדם אתה צריך להקיף את עצמך באנשים טובים, נאמנים, שילוו אותך עם כל הלב והנשמה וגם להישאר בקונטרול, לא לשחרר יותר מידי.


היכן את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

אני רואה את עצמי ממשיכה ומתפתחת אבל לצערי זה הולך ונעשה יותר ויותר קשה. הוותק שלי לא מקל עליי. אמנם אני כבר מנוסה, כבר השתפשפתי, יש לי בסיס- אבל מסתבר שזה עדיין לא נהיה יותר קל.
העולם משתנה לגמרי ועליך להתאים את עצמך למה שקורה, להיות עם היד על הדופק, לא להישאר במקומות שהתרגלת אליהם כי זה עלול לגרום לכך שתימחק.
אני חושבת שבעוד 10 שנים כשהילדים שלי יהיו יותר גדולים ויהיה לי יותר פנאי כן אצליח לקחת את הדברים יותר באיזי ולפעול אולי קצת אחרת.
אחרי 20 שנה שאתה עובד זה כבר סוג של מפעל חיים שאתה מחויב לו, גם אם לפעמים אתה אומר שאין לך כוח. זה משהו שמאד קשה לוותר עליו.
הזמן עובר כל כך מהר...זה מה שקצת עצוב, שהחיים חולפים מהר מידי.


האם הסטודיו שלך והבית שלך מושפעים מעיצובייך?

ברור! החיבור שלי לנוסטלגיה נוגע בכל הווייתי, בכל התחומים. אני אספנית. האוספים מפוזרים אצלי בכל מקום. היצירה שלי מגיעה מהבסיס של השנים בהם יוצרו הפריטים שאני אוספת. אני לא כל כך אוהבת דברים חדשים, סגנון חדש. אני משתדלת לקנות רהיטים בשוק הפשפשים ולחדש אותם, כך אני מקיפה את עצמי בהשראה.
גם הבית שלי הוא כזה. הוא לא מוזיאון, זה בית שחיים בו, אבל גם בו יש נגיעות של פיצ'יפקעס, של נוסטלגיה.


מה את מאחלת לעצמך לעתיד?

אני מאחלת לעצמי שיהיה לי יותר זמן. שאצליח לקחת את הדברים קצת יותר באיזי ולא לרוץ. החיים שלי כרגע הם במרוץ ואני רוצה טיפה לעצור ולהיות עם המשפחה, להיות יותר רגועה ושלווה.
היום שלי מאד עמוס ולחוץ ואני תמיד בתחושה שאני לא מספיקה. אני רוצה להרגיש יותר סיפוק ויותר הספק. בניגוד אולי לאנשים אחרים אני מספיקה המון אבל בתחושה אני כביכול לא מספיקה.


שכחתי משהו? רוצה להוסיף?

רק להגיד שכדאי לא לשכוח את המעצבים המקומיים שמתקשים מאד להתחרות מול רשתות הענק. הן מייבאות פריטים מחו"ל ומוזילות מחירים כמעט ללא הגבלה. המעצבים המקומיים מציעים משהו ייחודי, אחר, עבור מי שלא רוצה להתלבש כמו כולם. ההישרדות בשוק האופנה המקומי היא מאד לא פשוטה ומאתגרת גם לנוכח המצב הכלכלי של היום וגם לנוכח התחרות מול יבואני מותגי אופנה שנעשית יותר ויותר קשה ו לא הוגנת במציאות של היום.


אנחנו נפרדות. כל אחת ממשיכה ליומה העמוס, לשלל המטלות, המשימות, להשראה וליופי, לחלומות ולאכזבות, לשגרה ולהפתעות הקטנות שחבויות בה.
אני מודה לה על השיתוף, על הפתיחות, על המוכנות להכניס אותי מעט לעולמה דרך מבטה הייחודי על החיים.
נוהגת באוטו, בדרכי להוציא את בני מהגן, מוצפת במחשבות על שאיפות ורצונות והגשמות וגם על פחדים, קשיים ונקיפות מצפון.
למחרת אני פותחת את ארון הבגדים ושולפת ממנו שמלה ירוקה, מניחה את ידי על הבד העדין והרך ומביטה בתגית- כתוב בה: "נעמה בצלאל" והיא כה יפה ומיוחדת עבורי.


אין תגובות:

פרסום תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...