צילום אוהב

אני שונאת להצטלם.
תמיד מרגישה לא יפה בעליל.
תמיד שמה לב לפגמים.
החצ'קון שיצא בבוקר
העין שחצי נעצמת כשאני מחייכת (שהיא סיפור בפני עצמו...)
השן המעט עקומה...
נו...
אתם בטוח מכירים את זה.


כשהחלטנו שמתחתנים
התחילו החיפושים
אחר השמלה הנכונה
הדיג'יי המושלם
המקום הרומנטי
אבל בעיקר 
חששתי מכל עניין הצילום.
הרי חייבים לתעד
אבל לא בא לי לעשות פוזות בנווה צדק
ולא לעפעף למצלמה
ולא להתחבק במבט מצועף.

חיפשתי וחיפשתי ונתקלתי באתר של יפעת גולן

והוא היה כ"כ שונה מכל יתר אתרי החיוכים הלבנים
והשיזוף המלאכותי 
והתסרוקות המפוארות.

מיד ידעתי שהתמזל מזלי! 
קבענו פגישה ו...נפלנו שדודים לרגליה של יפעת.
בחיוך מקסים
בצחקוק
ובצילומים מופלאים
היא קנתה אותנו.

כמובן שיום החתונה הפך לרגוע ומחויך
בעיקר בזכותה.
עומדת בצד
לא מפריעה
לא מבקשת לעשות פרופיל
להרים את הסנטר...
שלא לדבר על התמונות! :)
תאמינו לי...הייתי מתחתנת שוב רק כדי שתלווה אותנו בעוד יום מקסים שכזה.

אז היום אני רוצה לספר לכם על צלמת ואישה מיוחדת במינה.


הנה כמה מילים שיפעת כותבת באתר העדין והנעים שלה:

חדר החושך היה בשבילי עולם קסום, יכולתי לבלות בו שעות על גבי שעות עד אשר היו מסלקים אותי וסוגרים את המנעול.

למדתי צילום במכללת הדסה בירושלים, תקופה מדהימה של חוויות, עשייה ויצירה שהובילו אותי להבנה שלא אמצא אושר אחר כמו זה שבו אני אוחזת במצלמה ויוצרת את העולם כפי שאני רואה אותו.
תיעוד האירועים והמשפחות הפך את הצילום עבורי לחוויה מרגשת בה אני מרגישה חלק ממשפחה, חברה שבאה לתעד את הרגעים הכי מרגשים שאנשים עוברים בחייהם ולהפוך אותם לסיפור מצולם ואני מרגישה שזו זכות גדולה שמוענקת לי.
מלבד הקשר האישי שיוצר את האינטימיות, הטבעיות והספונטניות אותם אני מחפשת בצילום אני גם מקפידה להעניק לזוגות והמשפחות שלי עבודה איכותית וחדשנית.
אני גרה היום בנס ציונה, נשואה לצח, בן זוגי המדהים שנותן לי מרחב יצירה ועשייה כאוות נפשי. אמא לגבריאל ונעמי היפיפיות אותן אני מתעדת בכל צעד וקונדס.


ממתי את זוכרת את עצמך עם מצלמה ביד?
בכיתה י' או יא' חברה סיפרה לי שיש קורס צילום במכון וייצמן, נרשמתי.

מאז זה היה ברור לי שזה מה שאני רוצה לעשות ונהניתי מכל רגע.


מהו צילום עבורך?
צילום עבורי הוא זיכרון.

אין לי כמעט זיכרונות מלבד הזכרונות שסובבים סביב אלבום התמונות.

ומאז ומתמיד הצילום שלי, האמנות שלי עסקה בזיכרון. זכרון של סבא וסבתא, זכרון ילדות שיצרתי. חלומות, שגם הם מתחברים מבחינתי לזיכרון האישי והקולקטיבי. תת המודע הוא הזיכרון האמיתי, האותנטי.







האם את מגדירה את סגנון הצילום שלך באופן מסוים?
אני מרגישה שאני מחפשת בצילום לספר סיפור, גם הצילום הבודד הוא מבחינתי סצנה מתוך "סרט" שלם ולכן הסצנה, ה"רקע", המרחב בו אני מצלמת חשוב לא פחות מהאובייקט שלי.



מה הכי מושך אותך בצילום?
אני נמשכת לצילום מבוים של אנשים. ליצור סצנות.





האם ישנו צילום או סדרת צילומים מסוימת שאת אוהבת במיוחד?
יצרתי מספר סדרות שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליהן עד היום.

הראשונה עוסקת בחלומות – ביימתי חלומות, שלי וחלומות שאספתי מאנשים. עכשיו שאני חושבת על זה, עוד לפני עידן הפייסבוק והרשתות החברתיות מצאתי את הדרך להגיע לאנשים בכל רחבי העולם שיספרו לי את חלומותיהם בפרטי פרטים.

סדרה שנייה נקראית perfect woman- סדרה זו  מבקרת וצוחקת על תפקידי האישה בחברה שלנו.

סדרה נוספת עוסקת באלימות, נשים בסצנות המרמזות על אלימות במשפחה.

סדרה אחרונה וחביבה עליי במיוחד נקראת " - "PAPANASH

זהו שם של קינוח רומני. בסדרה הזו יצרתי זיכרונות ילדות באווירה של אסטטיקה אירופאית מזרחית בהשראת סבתי הרומנייה זכרונה לברכה. 











האם תמיד רצית להיות צלמת כשתהיי גדולה או שבכלל חשבת על מקצוע אחר?
מבחינתי אין לי אופציה אחרת מלבד להיות צלמת. ברור לי שזה הייעוד שלי והתחום הוא כל כך נרחב שאני יכולה לגוון בתוכו בלי לשנות מקצוע.


איך את מרגישה כשאת מצלמת?
כשאני מצלמת אני מאוד מרוכזת, אני תמיד בסוג של מתח ורוצה שהכל יצא מושלם כמו שדמיינתי.

אני תמיד מחפשת לאתגר את עצמי ולצלם את הפריים המושלם, כמו פעם, כעולם הדיגיטלי היה רחוק מהאופק.



מה עושה לך האינטראקציה על המצולמים שלך?

אני אוהבת ונהנית מהעשייה וזה גם המקום שבו אני יוצרת קשר מאוד מיוחד עם המצולמים שלי.


איזה חלום תרצי להגשים?
החלום שלי הוא תמיד להנות ממה שאני עושה ולקום בבוקר עם תשוקה להמשיך לעשות. כל עוד זה קיים אני אהיה מאושרת.

האם את חשה שהצילום מאפשר לך להעצים נשים/את הנשיות שלך? (או שזה לא מהווה קריטריון?...)
אני פוגשת נשים רבות בצילום שלי, שחקניות שמצטלמות לבוק, נשים ביום חתונתן, נשים בהריון, נשים עם משפחתן...בכל מפגש כזה שבדרך כלל החיבור עם האישה חזק יותר מהחיבור עם הגבר , הרצון שלי הוא לגרום לאישה להרגיש מדהימה, להעניק לה חוויה מרגשת לכל החיים הן של חווית הצילום והן של המזכרת שנותרת בידיה. 










*התמונה של שני המתנשקים האלה למעלה צולמה בחתונה שלנו :)


האם יש לך זיכרון / חוויה מרגשת במיוחד שקרו בעקבות או במהלך יום צילומים?
לאחרונה התחלתי להתנדב ב"אתגרים" עמותה שעושה נסים.

היא מאפשרת לילדים בעיקר וגם למבוגרים הלוקים בסוגים שונים של נכויות לעסוק בפעילות ספורטיבית שמעצימה אותם ונותנת להם את האומץ והיכולת הנפשית והפיזית לעצמאות ולהגשמה. 

תמיד היה לי קשה לצלם אנשים סובלים, בוכים, נזקקים, למרות שתמיד קיימת המחשבה שהצילום יכול להביא למודעות ולעזרה הנדרשת להם. אך המצוקה שלהם שכל כך חודרת לי לנשמה לא מאפשרת לי להרים את המצלמה אל מול פניהם הכואבות. 

ב"אתגרים" מצאתי את המקום שבו אני יכולה להתרגש ולהתפעם מהעוצמות של האנשים המדהימים הן של הנכים והן של המתנדבים עם כל הכאב והשמחה המעורבבים ולצלם אותם בשיאם וזה נותן לי הרגשה של סיפוק שלא קיימת בשום מקום אחר. 

והנה עוד משהו קטן...
יפעת מציעה שירות מקסים וייחודי:
היא מציעה יום כיף בחוף הים או בכל מקום שתבחרו 
ובו היא תתעד את המשפחה 
ולאחר מכן תיצור צילום פנורמי שיהיה מורכב מפריימים שונים.
תודו שזה מופלא!
עוד מידע תוכלו למצוא בדף הפייסבוק שלה:




אז תודה רבה, יפעת, על השיתוף.
היה מעניין ומשמח 
(כמו תמיד)

אין תגובות:

פרסום תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...