הדברים פחות שבירים משנדמה לנו



אדבר איתך / רחל שפירא


כשאתה חיוור מצער 
מתחפר בשתיקתך 
תן לי לדבר אליך 
וללכת בין צלליך 
להיות איתך 

לא אשאל אותך מדוע 
לא אחריד את בדידותך 
זהירה, כמו מהססת 
באותות חיבה וחסד 
אדבר איתך. 

יש בי כח, יש בי כח, 
אל תחוס עלי 
אל תפריע לקוצים שלך 
לשרוט את רגלי. 

כשאתה עייף עד מוות 
לא נרדם בחשכה 
בשעה שסיוטיך 
מרדפים חלומותיך 
אשאר איתך 

על ידך אני נודדת 
בין שנתך ליקיצתך 
המילים שלי שבירות הן 
וכפות ידי קטנות הן 
אך הן לצידך. 

כשאראה, או כשתאמר לי 
חרש, חרישי 
כי מתיך מתקבצים 
גם אני ארכין ראשי 

לא אשאל אותך מדוע... 


*

אנחנו אחרי החגים.
החגים שהיו מלאים בכל טוב
וגם בכל רע.
בביחד.
בלבד.
ימים ארוכים
שהם אינסופיים
אך גם נעלמים ומתחלפים כהרף עין.
והגרון חנוק
מעצב
מדאגה
מפחד
וגם
מגאווה
מאהבה
משמחה.
והעיניים כבדות מעייפות
שורפות ממבט מעלה אל השמיים
מתוחות מצחוק שמבליח ברגעי חסד
רטובות מבכי של שחרור.
וגם של כעס.
יותר נכון - זעם.
ושוב שחרור.

*


המשפט שמלווה אותי בימים אלה
כתוב על גלויה מפוארת בפשטותה שקיבלתי ממנה. ממיכל.

"הדברים פחות שבירים משנדמה לנו"

תזכרי

"הדברים פחות שבירים משנדמה לנו"

תגידי שוב

"הדברים פחות שבירים משנדמה לנו"

מנטרה כזו שחוזרת עוד ועוד ומשקיטה מעט את פעימות הלב הסוערות.




עברו כבר כמה חודשים מאז ביקרתי אצלה.
ואני שבה אל תמונותיה, אל בבואתה שנקלטה בעדשת המצלמה שלי.

מיכל
שבפשטות יושבת כך מולי
ומפקידה בידיי את סיפור מהלך חייה
באיזה מין רוך משולב בכוח
כמו זה הקיים ביצירותיה.

אותם כלים עדינים ומופלאים
ששורדים את חומו העז של התנור.
אלפי ומאות מעלות חום שמקשיחות את תוצרי החימר הרך.

היא פורשת אותו על שולחן העבודה,
רצועות, רצועות
ומקפלת
ומחברת
ומלטפת

 *

והיא מביטה אל תוך העדשה
אל תוך עיניי
ומחייכת
וקמטוטי צחוק יפים ועדינים מעטרים את פניה.
כמה אני רוצה שגם לי יהיו כאלה קמטוטי צחוק
מסביב לעיניים
צחוק שידע גם שעות רבות של בכי.

היא מהורהרת
מהרהרת
מדייקת
מחבקת
מצחקקת
מפזמת מנגינה עליזה
ואז נזכרת
ועוצרת
וחוקרת
ושותקת
ובשתיקתה אני שומעת

"הדברים פחות שבירים משנדמה לנו".

*














כתבתי על מיכל אי שם כאן בבלוג לפני שלוש שנים.
היא התארחה אצלי שוב לפני שנה.
וכעת אני מבינה שבעצם כבר מזמן נשביתי בקסמיה
ומימים ימימה אני הולכת שבי אחריה
ולא בכדי,
תראו אותה
תראו את היצירה המופלאה שלה.

תודה לך מיכל
על האירוח הנדיב
על החיוך הרך
ועל קמטוטי הצחוק והבכי.





14 תגובות:

  1. וואו וואו איזה פוסט!!!!!!!!!!!!!! ישר לנשמה

    השבמחק
  2. פשוט מקסים

    השבמחק
  3. הגיע הבוקר. קוראת אותך- אותי כשברקע איזו ציפור משוחחת עם חברתה בדו שיח מתרונן. איך תמיד את מצליחה לחבר ולתת מקצב רך למשהו שנראה חמקמק ופתוח. תודה על זמן נהדר שהיה לנו ביחד. מי שנוגעת משאירה טביעת אצבע. אהובה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אוי מיכל היקרה, הציפורים הללו שלך, הן גם מצייצות פה כעת לידי, על המרפסת בין דודי השמש. בואי נמשיך להטביע את חותמנו בעולם.

      מחק
  4. נפלא איילת יקרה. כייף להתחיל ככה את היום.

    השבמחק
  5. נהדר.
    ומיכל נראית כמו אור.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ענבל! ומיכל היא לגמרי אור :)

      מחק
  6. מקסים. ממש.

    השבמחק
  7. מיכל הכה מהממת....

    השבמחק
  8. פוסט לבייציות..
    ואיזה עיניים טובות יש לה..

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...